אחד הנושאים הכי מטרידים בעולם אבחון האישיות - 'המשולש האפל'.
מדובר בשלושה מאפייני אישיות שיכולים להיראות בהתחלה כמו ביטחון עצמי, כריזמה או אסרטיביות, אבל בתוך ארגון הם עלולים להפוך לאיום פנימי אמיתי: נרקיסיזם - צורך בהערצה, תחושת עליונות וקושי לקבל ביקורת; מניפולטיביות (Machiavellianism) - שימוש באנשים ככלי להשגת מטרות, בלי הרבה רגשות אשם בדרך; ופסיכופתיה תפקודית - קור רוח קיצוני, היעדר אמפתיה ויכולת לבצע פעולות פוגעניות בלי מצפון.
החלק המעניין הוא שאנשים עם מאפיינים כאלה לא תמיד נכשלים בראיונות עבודה. להפך.
לא פעם הם מרשימים מאוד. הם יודעים לדבר. יודעים למכור את עצמם. יודעים לזהות חולשות של אחרים. ויודעים בדיוק איזו דמות הארגון רוצה לראות מולם.
בגלל זה אני חושב שאחד האתגרים הכי גדולים היום בעולם האיומים הפנימיים הוא לא רק לזהות "עבר בעייתי", אלא להבין דפוסי אישיות והתנהגות שעלולים להפוך בעתיד לסיכון ארגוני.
זה יכול להתבטא בהדלפת מידע, בפגיעה מכוונת בארגון, במניפולציות מול עובדים, ביצירת תרבות רעילה, או פשוט בקבלת החלטות מסוכנות בלי שום אמפתיה להשלכות.
ברור שלא כל אדם עם מאפיינים מהמשולש האפל הוא עבריין או איום פנימי. אבל כשמחברים גישה למידע רגיש, לחץ, אגו, חוסר פיקוח ויכולת מניפולטיבית - מקבלים שילוב שמנהלים חייבים להכיר.
ופה בדיוק נכנס הערך של אבחון מעמיק, תשאול נכון, מודיעין ממקורות מידע גלויים וזיהוי דגלים אדומים לפני שמתרחשת הפגיעה.
כי בסוף, האיום הכי מסוכן בארגון הוא בדרך כלל לא מי שנראה מסוכן. אלא מי שיודע להיראות מושלם.