כשהעבר האיראני נעלם מקורות החיים: דפוס סיכון שחברות ישראליות צריכות להכיר

במהלך בדיקות רקע שביצענו עבור חברה ישראלית בעלת חשיבות אסטרטגית, נתקלנו ביותר ממקרה אחד בדפוס שחייב אותנו לעצור ולהעמיק את הבדיקה.

המועמדים נראו, על פניו, מצוינים.

הם התגוררו במדינות מערביות, צברו ניסיון בחברות בינלאומיות מוכרות והגישו מועמדות לתפקידים בכירים. בדיקת הרשתות החברתיות שלהם לא העלתה פעילות קיצונית, אנטי-ישראלית או חשודה. גם בחיפוש במקורות גלויים ובמאגרים נוספים לא נמצאה אינדיקציה ברורה לפעילות עוינת.

לכאורה, פרופיל נקי לחלוטין.

אבל כאשר שחזרנו לעומק את ציר הזמן המקצועי שלהם, הופיע פרט אחד ששינה את תמונת הסיכון: בעברם הייתה תקופת עבודה משמעותית בחברה איראנית המזוהה עם משמרות המהפכה ונמצאת תחת סנקציות.

לאחר אותה תקופה עזבו המועמדים את איראן, עברו למדינות מערביות ועבדו במשך מספר שנים בחברות מקומיות לגיטימיות. רק לאחר יצירת אותו מרחק גיאוגרפי ומקצועי מאיראן הוגשה המועמדות לחברה הישראלית.

למה דווקא ציר הזמן חשוב?

בדיקת רקע רגילה עלולה להסתיים כאן במסקנה שאין ממצאים שליליים.

זו בדיוק הבעיה.

כאשר בוחנים סיכון של פעילות מטעם מדינה זרה, אסור לחפש רק "מידע שלילי". צריך לחפש גם דפוסים.

השאלה אינה רק מה מופיע ברשת על המועמד היום. צריך לבחון את מסלול החיים כולו: היכן עבד, עבור מי, באילו תפקידים, מתי עזב, לאן עבר, אילו תחנות מקצועיות הופיעו בדרך ומתי החל להתעניין בחברות ישראליות או בתפקידים המעניקים גישה לנכסים רגישים.

במקרים שבדקנו, שנות העבודה בחברות מערביות לאחר היציאה מאיראן יצרו לכאורה פרופיל מקצועי חדש ונקי.

אפשר לראות בכך התפתחות קריירה טבעית לחלוטין. ואכן, זו חייבת להיות אחת ההשערות הנבדקות.

אבל מנקודת מבט של מודיעין מסכל וניהול סיכוני Insider Threat, קיימת גם השערה נוספת שאסור להתעלם ממנה: אותן תחנות ביניים עשויות לשמש שכבת בידול בין עבר רגיש לבין ארגון היעד.

זהו הבדל מהותי בין בדיקת "מידע שלילי" לבין בדיקת סיכון.

לא כל יוצא איראן הוא סיכון

חשוב לומר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מוצא איראני, אזרחות איראנית בעבר, הגירה למערב או עבודה קודמת באיראן אינם כשלעצמם אינדיקציה לפעילות עוינת.

מיליוני איראנים חיים מחוץ למדינה, ורבים מהם מתנגדים למשטר האיראני.

לכן מוצא לא צריך להיות בסיס לפסילת מועמד.

הממצא המשמעותי הוא אחר: קשר מקצועי מהותי לגוף הנמצא בבעלות, בשליטה או בזיקה משמעותית למשמרות המהפכה, ובמיוחד כאשר מדובר בתקופת עבודה ממושכת או בתפקיד שהיה עשוי לחייב רמת אמון גבוהה.

גם ממצא כזה אינו מוכיח שהאדם הוא סוכן איראני.

אבל הוא בהחלט משנה את רמת הסיכון ומצדיק בדיקה אחרת לחלוטין.

"פרופיל נקי" אינו בהכרח תשובה

אחת התובנות החשובות מהמקרים האלה היא שהיעדר ממצאים שליליים ברשת אינו בהכרח אינדיקציה מספקת להיעדר סיכון.

במקרים שבדקנו לא מצאנו ברשתות החברתיות התבטאויות חשודות. לא מצאנו תמיכה במשטר האיראני. לא נמצאה פעילות חריגה ברורה, ולא הופיע מידע פומבי שקושר את המועמדים לפעילות מודיעינית.

דווקא משום כך קל היה להחמיץ את הממצא החשוב ביותר.

הוא לא נמצא בפוסט בפייסבוק או בציוץ ישן. הוא הסתתר בתוך היסטוריית התעסוקה.

וזו נקודה שחברות ישראליות הפועלות בעולם צריכות להפנים.

מדוע שחברה ישראלית תהיה יעד?

לחברות ישראליות מסוימות יש ערך מודיעיני ואסטרטגי שחורג בהרבה מהפעילות העסקית שלהן.

חברות בתחומי תשתיות, אנרגיה, תחבורה, טכנולוגיה, סייבר, תקשורת, ביטחון, פיננסים, לוגיסטיקה ותעשייה מחזיקות מידע, מערכות, קשרים ונגישות שעשויים לעניין גורמי מודיעין זרים.

החדרת אדם לתפקיד מתאים עשויה, תיאורטית, לאפשר לאורך זמן גישה למידע מסחרי וטכנולוגי, לתשתיות ולמערכות, ללקוחות ולספקים, לתהליכים פנימיים, למנהלים ולאנשים בתפקידים רגישים.

והמטרה אינה חייבת להיות מיידית.

אדם יכול להשתלב בארגון במשך שנים מבלי לבצע פעולה חריגה. הערך שלו עשוי להיות בעצם הנגישות שהוא צובר ובאפשרות להשתמש בה בעתיד.

לכן השאלה "האם מצאנו משהו שהוא עשה?" אינה תמיד השאלה הנכונה.

לפעמים צריך לשאול: "מהו הסיכון הנובע ממי שהיה קשור אליו, מהמסלול שעבר ומהגישה שהוא מבקש לקבל עכשיו?"

הדפוס הרחב יותר מוכר

השימוש בשכבות ביניים לצורך טשטוש קשרים אינו תיאוריה חדשה.

רשויות אמריקאיות תיעדו בשנים האחרונות פעם אחר פעם שימוש של גורמים הקשורים למשמרות המהפכה בחברות חזית, חברות במדינות שלישיות, מתווכים וזהויות מסחריות שנועדו להסתיר את הקשר האיראני האמיתי. משרד המשפטים האמריקאי תיאר, למשל, שימוש בחברות ומתווכים מחוץ לאיראן כדי להסוות את תפקיד משמרות המהפכה ואת מקורן של פעילויות מסוימות.

במקרה אחר, שפורסם על ידי משרד המשפטים האמריקאי, אדם שהואשם בפעילות מטעם ממשלת איראן השיג עבודה אצל קבלן של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית. לפי כתב האישום, התפקיד העניק לו גישה למידע רגיש והוא העביר מסמכים לגורמים איראניים.

במרץ 2026 הורשע בארצות הברית אדם שהודה כי פעל עבור משמרות המהפכה. במסגרת המשפט עלה כי נשלח לארה"ב גם כדי לחפש מועמדים פוטנציאליים לגיוס שיוכלו להישאר במדינה.

המקרים האלה אינם מוכיחים שמועמד מסוים לחברה ישראלית הוא סוכן. הם כן מלמדים שהפעלת אנשים, שימוש בכיסוי אזרחי ויצירת מרחק בין משמרות המהפכה לבין יעד הפעילות הם תרחישים שארגונים צריכים להביא בחשבון.

מה חברות ישראליות צריכות לבדוק?

כאשר מגייסים עובדים ברחבי העולם, ובמיוחד לתפקידים בכירים או רגישים, בדיקת סנקציות בלבד אינה מספיקה.

צריך לשחזר את ציר הזמן המקצועי המלא של המועמד ולבדוק גם את המעסיקים עצמם.

מי הבעלים של כל חברה שבה עבד? מי שלט בה בתקופה הרלוונטית? האם החברה, חברות האם, חברות קשורות, בעלי מניות או מנהלים מופיעים ברשימות סנקציות? האם קיימת זיקה למשמרות המהפכה, למערכת הביטחון האיראנית או לגופים ממשלתיים אחרים? האם קיימים פערים בקורות החיים? האם יש תקופות שהושמטו? האם המעבר בין מדינות וחברות יוצר רצף טבעי או דפוס שמצריך בירור נוסף?

ובעיקר, אסור להסתפק בבדיקת האדם.

צריך לבדוק גם את הארגונים שעיצבו את הקריירה שלו.

אנחנו מפרסמים את הדברים מסיבה אחת

הפרטים המזהים במקרים שעליהם מבוסס מאמר זה שונו או הושמטו במכוון כדי להגן על הלקוח ועל המועמדים.

המטרה אינה לקבוע שהאנשים שנבדקו היו סוכנים איראניים. אין בידינו ראיה שמאפשרת לקבוע זאת.

המטרה היא להפיץ דפוס סיכון שלדעתנו חברות ישראליות המעסיקות עובדים ברחבי העולם חייבות להכיר.

אם אתם ארגון ישראלי גלובלי, במיוחד כזה שמחזיק תשתיות, טכנולוגיה, מידע רגיש או נכסים בעלי משמעות אסטרטגית, כדאי לבחון לא רק את המועמדים שאתם מגייסים היום.

ייתכן שכדאי לחזור גם אחורה.

לבחון עובדים שכבר גויסו לתפקידים רגישים, לבדוק מחדש את היסטוריית ההעסקה שלהם ולשאול שאלה שלא תמיד נשאלה בזמן הגיוס:

האם לאורך הדרך קיימת זיקה משמעותית לגוף בשליטת משמרות המהפכה או לגוף איראני הנתון לסנקציות, גם כאשר כל מה שהגיע אחריה נראה מערבי, לגיטימי ונקי לחלוטין?

לפעמים הממצא החשוב ביותר בבדיקת רקע אינו מה שהמועמד עשה.

הוא המקום שבו עבד, האנשים שעבורם עבד, והמסלול שעבר משם עד אליכם.