כשאנחנו מאבחנים אדם, קל מאוד להשליך עליו את מערכת הערכים שלנו. מה שנראה לנו כהתנהגות חשודה, לא עקבית או אפילו בעייתית - יכול להיות, בהקשר אחר, נורמלי לחלוטין.
לדוגמה, יש תרבויות שבהן הימנעות מקשר עין היא סימן לכבוד. אצל אחרים, זה מיד מעלה סימני שאלה. יש מקומות שבהם תקשורת ישירה נחשבת לחיובית, ובאחרים היא תיתפס כגסה.
וכאן נכנסות ההטיות.
כשאנחנו לא מודעים להן, אנחנו לא באמת מנתחים את האדם - אנחנו מנתחים את הפער בינו לבינינו.
בפרופילאות עסקית, זה קריטי במיוחד. החלטות מתקבלות על אנשים - מועמדים, שותפים, ספקים. טעות בפרשנות יכולה להוביל לפספוס של אדם מצוין, או גרוע מזה - לאי זיהוי של סיכון אמיתי.
אז מה לומדים מזה?
קודם כל, צניעות מקצועית. להבין שלא כל מה שנראה לנו "נכון" הוא באמת כזה.
שנית, הקשר. תמיד לשאול - מאיפה האדם הזה מגיע? האם ההתנהגות מתיישבת עם התרבות ממנה הוא מגיע?
ולבסוף, שילוב נכון בין כלים אנליטיים להבנה אנושית. בלי זה, אין באמת אובייקטיביות.
מי שמתעסק באנשים, חייב להבין תרבויות. אחרת, הוא פשוט מנחש.