אני פוגש לא מעט מנהלים שמסתכלים על 'איום פנימי' רק דרך פריזמה של גניבת מידע, ריגול תעשייתי או הונאה כספית. אבל יש סוג אחר של איום פנימי, הרבה יותר שקט, שבדרך כלל לא מופיע בדוחות אבטחה.
המתעמר.
אותו מנהל שמקטין עובדים, משפיל מול אחרים, מפעיל פחד, שוחק נפשית, יוצר חרדה ומפרק ביטחון עצמי לאורך זמן.
מחקרים כבר הראו שהתעמרות במקום העבודה לא נשארת ברמה הרגשית בלבד. היא פוגעת ביכולת הקוגניטיבית, בקבלת החלטות, בזיכרון, בריכוז ובתפקוד המקצועי. עובד שנמצא תחת טרור פסיכולוגי מתמשך מתחיל לטעות יותר, להסתגר, לאבד מוטיבציה ולעיתים גם לפתח כעס כלפי הארגון עצמו.
וכאן בדיוק מתחיל החיבור לעולם האיומים הפנימיים.
כי לפעמים ה'טורף' עצמו הוא האיום הפנימי. ולפעמים הוא מייצר איום פנימי חדש - העובד שנפגע ממנו.
עובד שחווה השפלה מתמשכת יכול להפוך לאדם ממורמר, אדיש, נקמני או חסר מחויבות. במקרים מסוימים זה מתבטא בנטישה שקטה, בזליגת מידע, בפגיעה בתהליכים, או פשוט בהתפרקות תפקודית שפוגעת בארגון מבפנים.
זאת בדיוק הסיבה שאני חושב שלא מספיק לבדוק רק יושרה, עבר או אמינות של מועמדים. צריך לדעת לזהות גם דפוסים טורפניים.
כן, יש דרכים לזהות אותם. אפשר לאתר סימנים מוקדמים כבר בשלב הגיוס: דפוסי שליטה קיצוניים, מניפולטיביות, חוסר אמפתיה, יחסי אנוש הרסניים לאורך זמן, דפוסי שחיקה חוזרים בצוותים שניהלו, וסביבת עבודה שמייצרת פחד במקום אמון.
ואם אותו אדם כבר נמצא בארגון, חייבים לנטר התנהגויות כאלה בדיוק כמו שמנטרים חריגות אבטחה אחרות. כי הנזק שלהם לא תמיד מופיע מיד, אבל כשהוא מתפוצץ, המחיר הארגוני עצום.
אני חושב שבעתיד הקרוב ארגונים יבינו שהתעמרות במקום העבודה היא לא רק סוגיה של HR או רווחת עובדים. זו סוגיית ביטחון ארגוני.