שיטיפיקציה (Enshittification) = הפיכת דבר לגרוע באופן קיצוני.
אני זוכר תקופה שלינקדאין היה מקום מאוד "נקי". מקצועי, מחושב, קצת סטרילי. כולם כתבו אותו דבר, כולם נשמעו אותו דבר, וכמעט לא היה שם שום דבר שבאמת חשף מי האדם שמאחורי הפרופיל.
ואז התחילה השיטיפיקציה.
יותר פוסטים אישיים. יותר פוליטיקה. יותר דעות קיצוניות. יותר פרובוקציות שמקבלות חשיפה כי האלגוריתם אוהב רעש.
מי שמחפש פלטפורמה מקצועית בלבד - זה נראה כמו הידרדרות. ובמידה רבה, זה באמת כך.
אבל מנקודת המבט שלי, קרה כאן משהו מעניין.
דווקא התוכן ה"לא שייך" הזה הוא זה שמתחיל לספר את הסיפור האמיתי.
כשאני בודק מישהו במסגרת בדיקות רקע ממקורות מידע גלויים, אני לא מחפש רק מה הוא עושה. אני מחפש איך הוא חושב. איך הוא מגיב. מה מפעיל אותו. איפה הגבולות שלו.
והדברים האלה כמעט אף פעם לא הופיעו בלינקדאין הישן.
היום הם שם. ובשפע.
פוסט פוליטי שנכתב בלי פילטרים, תגובה תוקפנית לדיון מקצועי, בחירה להצטרף לטרנד פרובוקטיבי - כל אלה כבר לא "רעש" מבחינתי. אלה סימנים.
מה שהיה פעם מדבר שומם מבחינת הבנה של אישיות, הפך למכרה זהב של אינדיקציות התנהגותיות.
אז כן, לינקדאין השתנה. ואולי לא לטובה עבור מי שמחפש רק מקצועיות.
אבל עבור מי שמבין איך לקרוא בין השורות, זו פלטפורמה שמספרת הרבה יותר אמת מבעבר.