דמיינו מצב פשוט. חברה עומדת להתקשר עם ספק חדש. במסגרת תהליך הקליטה מתבצעת בדיקה מול רשימות הסנקציות של משרד האוצר האמריקאי (OFAC).
שם הספק לא מופיע ברשימה.
גם שמות הדירקטורים אינם מופיעים.
הבדיקה מסומנת כתקינה והספק מאושר.
אבל אף אחד לא שאל שאלה אחת חשובה: מי באמת מחזיק בחברה, ומי מחזיק בחברות שמחזיקות בה?
וכאן בדיוק מתחילה הבעיה.
באוגוסט 2014 עדכן משרד האוצר האמריקאי את ההנחיות הנוגעות לחברות הנמצאות בבעלות גורמים שעליהם הוטלו סנקציות.
העיקרון, המכונה כלל 50 האחוזים, פשוט למדי:
חברה נחשבת לחסומה אם גורם חסום אחד או יותר מחזיקים בה, במצטבר, במישרין או בעקיפין, ב-50% או יותר.
וזה נכון גם אם שם החברה עצמה כלל אינו מופיע ברשימת הסנקציות.
כדי להבין את המשמעות, הנה שתי דוגמאות.
דוגמה ראשונה: צירוף אחזקות
אדם שעליו הוטלו סנקציות מחזיק ב-25% מחברה א'.
אדם נוסף, שגם עליו הוטלו סנקציות, מחזיק בעוד 25%.
אף אחד מהם אינו בעל השליטה בחברה, אבל יחד הם מחזיקים ב-50% ממנה.
מבחינת OFAC, החברה נחשבת לחסומה.
הכלל חל גם כאשר שני בעלי המניות נכללים בתוכניות סנקציות שונות לחלוטין.
דוגמה שנייה: בעלות עקיפה
אדם שעליו הוטלו סנקציות מחזיק ב-50% מחברה ב'.
חברה ב' מחזיקה ב-50% מחברה ג'.
גם חברה ג' נחשבת לחסומה, אף ששמה אינו מופיע ברשימת הסנקציות.
וכאן חשוב להבין הבחנה נוספת.
בעלות ושליטה אינן בהכרח אותו הדבר.
אדם שעליו הוטלו סנקציות יכול לשלוט בפועל בחברה מבלי להחזיק ב-50% ממניותיה.
לפי כלל 50 האחוזים של OFAC, שליטה כשלעצמה אינה הופכת את החברה לחסומה באופן אוטומטי.
אבל זה בהחלט לא אומר שכל התקשרות איתה מותרת.
לדוגמה, ככלל, אדם או גוף אמריקאי אינו רשאי להתקשר בחוזה שעליו חותם גורם חסום בשם חברה שאינה חסומה, אלא אם קיימת הרשאה מתאימה.
OFAC גם ממליצה לנקוט זהירות כאשר גורמים חסומים מחזיקים בפחות מ-50% מחברה או מפעילים עליה שליטה בדרכים אחרות.
אז מה המשמעות מבחינת בדיקות נאותות לספקים ולשותפים עסקיים?
• לא מספיק לבדוק אם שם החברה מופיע ברשימת הסנקציות. צריך לזהות את בעלי המניות שלה ולבחון את שרשרת הבעלות, שכבה אחרי שכבה.
• לא מספיק לבדוק כל בעל מניות בנפרד. צריך לחבר את האחזקות של כלל הגורמים החסומים.
• לא מספיק לבדוק בעלות ישירה. גם בעלות עקיפה עשויה להביא לחסימת החברה.
• לא מספיק לדעת מי מחזיק בחברה. חשוב לבדוק גם מי מייצג אותה ומי מוסמך לחתום בשמה.
• ובעיקר, חשוב לדייק במסקנות. "לא נמצאה התאמה ברשימת הסנקציות" אינה מסקנה זהה ל"החברה אינה כפופה לסנקציות".
חשוב לסייג שהכללים של OFAC חלים בעיקר על גורמים אמריקאיים ועל פעילות הנמצאת בתחום סמכות השיפוט האמריקאית. בחלק מתוכניות הסנקציות קיימות מגבלות נוספות, ובמדינות אחרות עשויים לחול כללים שונים.
ויש עוד מגבלה שחשוב להכיר.
גם בדיקת רקע מקיפה המבוססת על מודיעין ממקורות גלויים (OSINT) תלויה במידע שניתן לאתר.
אפשר לנתח מבני בעלות, לזהות בעלי מניות, לעקוב אחר שרשראות אחזקה ולהצליב את המידע מול רשימות סנקציות.
אבל אי אפשר להבטיח זיהוי של בעלות סמויה שאינה מתועדת בשום מקור נגיש.
לכן, בדיקת סנקציות היא חלק מבדיקת נאותות. היא אינה תחליף לבדיקת נאותות.
הספק הבא שיחשוף את הארגון שלכם לסיכון של הפרת סנקציות לא בהכרח יופיע ברשימת הסנקציות.
ייתכן שהוא יופיע דווקא בתרשים מבנה הבעלות שלו, כמה שכבות מתחת לפני השטח.